מיקי: היום מציינים בכל העולם את יום המים הבינלאומי ואנחנו בחרנו היום להתמקד בצפון, נקודת מבט מעניינת.  שלום לכן עורכת הדין ג'מילה הארדל ואכים וליאורה אהרון, אזרחים למען הסביבה בגליל. את ג'מילה, ערביה, את ליאורה , יהודיה ואתן פועלות ביחד לפתרון הבעיות הסביבתיות, שהן בעיות משותפות לכולם. בעיות סביבתיות וחברתיות , נכון ג'מילה?

ג'מילה: נכון, יצרנו את הבעיות במשותף ואנחנו מאמינים שגם הפיתרון צריך להיות במשותף.

מיקי: ולא להאשים אחד את השני...

ג'מילה: לא, זה לא מקדם אותנו ולא מקדם גם את המאבק בכלל.

מיקי: אתם באזרחים למען סביבה בגליל , "יושבים על הוריד" של הממשל, כמו שאומרים, ומציגים כל הזמן את התמונה מול המראה, משקפים את המציאות ומסתבר שבהרבה רשויות , ליאורה, אין תוכניות לביוב וגם  אם יש זה יהיה בעוד הרבה הזמן והגליל הוא ארץ נחלי ביוב.

ליאורה: כן, הגליל הוא חבל ארץ ירוק , לכאורה, עם הרבה מאד נחלי מים שעד לפני כמה שנים עוד חשבנו שהם מזרימים מים. השנה היא שנה שתוכרז קרוב לודאי כשנת בצורת , אין מים בנחלים כמעט, ומה שזורם בהם הוא מי ביוב. זה מצב עצוב חמור ומפחיד אפילו.

מיקי: וזה לא רק בנחלים זה גם בישובים, ג'מילה ...

ג'מילה: חלק מהבעיה שאין תשתיות ביוב בחלק מהכפרים, יש בתים שמשתמשים בהם בבורות ספיגה בשיטה מלפני 50 שנה.

מיקי: בואי תחזרי: אנחנו ב 2008, בורות ספיגה?!

ג'מילה: כן, אצלי בבית יש בור ספיגה. אין תשתית ביוב, זה בכפר ראמה, מצב ממש של מדינות עולם שלישי. לצערינו.

מיקי: אני פשוט לא מאמין למה שאני שומע.

ג'מילה: זה החלק האחר של התמונה. החלק השני זה הביוב בישובים אחרים לא רק בישובים ערביים. גם הביוב הראשי של כל הישוב הוא לא מטופל. לא מגיע למכון טיהור כמו שצריך, גם כשיש מכוני טיהור והשקיעו בהם מליארדים, מסתבר שהם קורסים.

ליאורה: המדינה השקיעה בעשר השנים האחרונות מיליארדים, תקציבי ענק בהקמת מכוני טיהור ולכן אפשר כמובן לברך את הרשויות השונות שהתאגדו והקימו מצד אחד, אך מצד שני - חייבים לחזור ולהתריע שמדובר בכספים, הון עתק שיורד ממש לטמיון, יחד עם הביוב שבחלק מהמכונים פשוט עובר דרך המכון, ללא טיפול מספק, זורם בחזרה לנחלים ולא מועבר ליעדו כהשקיה כקולחין בשדות חקלאים. אנחנו בשנת בצורת, המים האלו מיועדים להשקיה בחקלאות וברגע שהם לא מגיעים להשקיה בחקלאות, אז מדובר כמובן גם בנזק כלכלי, אכן אלו נזקים סביבתיים וכלכליים גדולים. מה שאותנו מפחיד זה שכבר היום, יש אובדן כספי אדיר למשק הישראלי.

זאת תמונת המצב שאנחנו רואים בשטח: שעשרות ישובים עדיין לא מבוייבים, הביוב עדיין זורם שם בשטח, אל הנחלים, מאות מליונים של קובים של מים שפירים, נמצאים תחת איום של זיהום.

מיקי: אני מכיר אתכן , ליאורה וג'מילה, אנחנו מדברים הרבה, כמעט כל שבוע יוצא לנו לדבר, אבל אני לא רואה את הגדודים ואת החטיבות של האזרחים שזועקים את הזעקה הזאת. הרי את לא היחיד שגרה בראמה ואת  לא היחידה שגרה בגליל בישוב שלך. איפה כולם? מה זה - שתיקת הכבשים?

ג'מילה: גם המחיר של הלחם עלה מאד ואתה לא ראית  גדודים של אנשים יוצאים לרחובות. זו תופעה בכלל במדינת ישראל שהאקטיביזם בקרב התושבים מאד חלש. הם לא קמים ונזעקים על כל מיני תופעות שמאד מפריעות  להם.

מיקי: אך אנשים משכילים, הנה את, עורכת דין, אחר הוא רופא, אנשים מאד משכילים, הם מוכנים לחיות עם בור ספיגה?

ג'מילה: עובדה שכן. כי אין ברירה, אין מה לעשות. קמים ונזעקים ומדברים...

מיקי: בסלון? מסתפקים בקיטורים בסלון?

ג'מילה: חלק מהעבודה זה הארגונים הסביבתיים שעובדים בזה. חלק מהארגונים החברתיים גם מטפלים בזה. המועצות הערביות גם זועקות, מפגינות. כל תקופה יש הפגנה, שולחים מכתבים. יש שיפור, המצב משתפר, אני לא אגיד לך שהמצב הוא כמו לפני 5 שנים. אם ניקח את ראמה לדוגמא, אז יש שיפור. לחלק מהשכונות לפחות יש תשתית ביוב. כנראה זה יקח עוד שנים לפי מה שנמסר לנו מהמועצה עד שבכל הכפר כל התשתית תושלם.

מיקי: אנחנו יודעים שמצב כזה יוצר תסכול אצל התושבים, אז אנחנו מדברים באמת על תגובה של פסיביות כזאת...

ליאורה: סוג של אדישות. כן. אבל הפניה שלנו היא אל מקבלי ההחלטות בדרג של שרים. היום הוא יום המים הבינלאומי, כמו שהזכרת בפתח הדברים, ובאמת אחת הבעיות הקשות בנוגע למים ולביוב שבאמת, כבר הזכרנו אותן כמה וכמה פעמים בתוכניות שלך, מיקי, זה שאין כתובת אחת לנושא. אמנם יש רשות מים אבל בפועל מי שאחראי לטיפול במניעת  זיהום מים הן מאות רשויות, קודם כל הרשויות המקומיות, ובנוסף עוד כמה וכמה משרדי ממשלה. מרוב אבות כבר הוכחנו שהילד יתום  ואנחנו מדינה כל כך ענייה במים , מלכתחילה תמיד היינו עניים במים. ההסתובבות בשטח וההתבוננות במצב היא כל כך מפחידה כי באמת הדאגה שלנו כאזרחים היא, לא רק מה  יהיה עם המים של הילדים שלנו, אלא מה יהיה עם המים של מחר.

מיקי: אותי מדאיג ליאורה וג'מילה, שפה מדובר באזור פריפריה ולא זורקים לכיוון שלכם, זה העניין. אז נכון יש איזה שהוא שיפור. אם המצב הזה היה בתל אביב זה היה פצצת אטום.

ליאורה: קח לדוגמא את הסיפור של השפד"ן בתל אביב. סיפור קלאסי . מהרגע שפרץ השפד"ן לים בתל אביב, כל המדינה עמדה על הרגליים. באותן שנים עד לפני כשנתיים, כל החוף הצפוני של מדינת ישראל: חוף עכו וחוף נהריה היה עם ביוב שזרם לים. מישהו שמע על כך? מישהו צעק על ?  זה לא פריפריה , זה כל מחוז הצפון כמעט.

מיקי: כי פה יש מדינת תל אביב, שגבולותיה עד נתניה ועד ירושלים, למרות שירושלים עדיין לא מוכרת כבירה.

יקח זמן עד שישקיעו בה את מה שצריך להשקיע ודי ברמז הזה .. אבל באמת, ג'מילה, איך מעוררים את האנשים? את מרגישה שיש עוד תושבים עוד אזרחים שמוכנים להתגייס למאבק?  

ג'מילה: יש הרבה מה לעשות בכיוון הזה אבל אני לא חושבת שזה הפיתרון. כי התושבים מה הם יכולים לעשות חוץ מלצעוק ולהגיד ולהפגין ולבקש. והם עושים את זה. נכון, אולי לא מספיק

מיקי: צריך לשבת וללחוץ על חברי הכנסת הערבים היהודים, ולעשות פעילות לובי ולהגיד להם: חברה, אתם לא זזים מפה עד שאתם לא פותרים את הבעיה. כי בסך הכל יש גם חברי כנסת ערבים, יש גם חברי כנסת יהודים, יש שדולה סביבתית, צריך להעיר את כולם להעלות את זה לסדר היום.

ג'מילה: גם היכולת של חברי הכנסת הערבים היא מאד מאד מוגבלת. אתה יודע מה המעמד שלהם, הם עושים כמיטב יכולתם, אני לא פה להגן עליהם או לעשות להם תעמולה. אבל ממה שאני רואה הם עושים, הם משתדלים כמה שיותר

מיקי: כל מי שעושה מבורך. כי באמת הקריאה היא לממשלה להתעורר.

ג'מילה: אבל עדיין הפיתרון צריך להיות הרבה יותר מלמעלה, בשינוי סדרי העדיפויות של הממשלה בכלל.

ליאורה: אנו קוראים לשר הפנים לקחת את הנושא של התפקוד של הרשויות המקומיות של מחוז צפון לידים, לא מדובר רק ברשויות שלא מתפקדות ולא משלמות משכורות, אלא במקרה הזה  למשל, הן לא מטפלות בתשתיות הביוב והפסולת. מדובר בנזק אדיר שהוא מעבר לנושא של תשלומי משכורות. זהו נושא חשוב לכל הדעות  אם הרשויות המקומיות לא יטפלו כמו שצריך המצב ילך ויחמיר וישפיע...

מיקי: אז ימנו להם מועצות קרואות וזה עוד יותר גרוע ...    אבל במרכז לא מעיזים לגעת. אתם צריכים להיות זהירים לשמור על ראשי הרשויות שלכם, שלא יעשו מעשים שאסור לעשות ואנחנו יודעים במה מדובר. אבל לשמור עליהם. כי  השר ישמע את זה  יגיד עכשיו יאללה בואו נחליף עוד ראש רשות, נשים עוד אחד משלנו. זה דבר בעייתי.

ליאורה: זה מהלך בעייתי מצד אחד ומצד שני יש לנו הרבה מאד רשויות מקומיות והפיקוח עליהן צריך איך שהוא להתבצע. גם אם לא להחליף ראש רשות. ברור שצריך להתבצע פיקוח ואנחנו מדברים גם על הרשויות היהודיות וגם הרשויות הערביות אין פה איזו שהיא הבחנה מיוחדת, חשוב לי להדגיש שיש הרבה מאד רשויות יהודיות שעדיין אין להם פתרונות ביוב

מיקי: אבל אין שם בורות ספיגה..

ליאורה: בחלק דווקא כן. שאוספים מהם את הביוב באמצעות ביוביות. באמצעות מכולות כאלה

מיקי: בואי תתארי ג'מילה מה זה בור ספיגה. כדי שיחרט לאנשים הזיכרון. אנחנו מדברים על  חודש מרס 2008

ג'מילה: בור מתחת לבית, שממש כל יומיים- שלושה, מתמלא. אז מזמינים אדם שהוא מאד עסוק באזור שלנו וקשה להשיג אותו, עם טרקטור קטן ומיכל. כשהוא בא זה נמשך שעה שעתיים, שואב את הביוב, עם רעש וריחות ולכלוך וזיהום. הוא שואב וגובה מחיר גבוה יחסית. מדובר במשהו שצריך לעשות פעם או פעמיים בשבוע ועל חשבוננו הפרטי. אף אחד לא מממן לנו את זה. זהו. אני לא יודעת איפה הוא שופך את זה...

ליאורה: אנחנו ראינו את האדם הזה שאת מזכירה. הוא שופך את זה בבריכה של ראמה,  והיום אנחנו שמחים לבשר שהבריכה הזאת שאם עד לפני שנה הביוב ממנה זרם לנחל, עכשיו הביוב מגיע למכון טיהור שפכים של כרמיאל.

ג'מילה: אני רוצה גם להוסיף שנמאס לי, ממש נמאס לי לשמוע את הטענה הזאת "תשלמו ארנונה, תשלמו מיסים " אני משלמת ועוד הרבה משלמים אחרים משלמים אבל זה לא עוזר, זה לא מקים את המועצות המקומיות על הרגליים. הארנונה היא רק אחוז מאד קטן מהתקציב של המועצות.

מיקי: יום המים הבינלאומי של 2008, תיאור של בורות ספיגה במדינת ישראל. תודה רבה לכן ג'מילה הארדל ואכים וליאורה אהרון,  מאזרחים למען סביבה בגליל.