המציאות במדינת ישראל בשנת 2009 היא בלתי נתפסת: חברת מקורות, נוהגת להעניש את הרשויות המקומיות שאינן משלמות לה, ע"י ניתוק ישובים – כל התושבים, מהמים במשך רוב שעות היממה ולפעמים במשך 3-4 ימים רצופים!!! מציאות חמורה זו, כמו של מדינת עולם שלישי, נמשכת כבר שנים ארוכות.

מדובר בנקיטת ענישה קולקטיבית חמורה במיוחד, החורגת מכל אמות המידה האנושיות והסבירות, ומנוגדת בעליל לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולכל כללי הצדק. יודגש כי השימוש בכלי הזה נעשה הרבה יותר בחודשי הקיץ, מאשר בחודשי החורף.

קיימות דרכים מקובלות לגביית חובות מרשויות מקומיות, כגון תביעות, עיקולים וכיו"ב. אולם התנהלות זו הופכת את מקורות להיות כביכול הרשות השופטת וגם המוציאה לפועל, כשהיא בוחרת בדרך הקלה: סגירת השיבר הראשי של הישוב. בכך מנותקים מהמים לא רק תושבים שאינם משלמים מיסים עירוניים, אלא גם אלה שכן שילמו, את כל מיסיהם כולל המיסים על המים, לרבות ילדים, תינוקות, חולים, בתי ספר וגני ילדים ומוסדות שונים .

המשבר ברשויות המקומיות והקריסה הכלכלית שלהן הוא נדבך מרכזי נוסף במציאות חמורה זו. אם משרד הפנים היה מטפל כראוי ברשויות מקומיות שקריסתן נמשכת שנים ארוכות היו יכולים תושביהן לזכות לתנאי מחייה מינימאליים, אולם הדרך עד אז עוד ארוכה.

החקיקה בנושא:

הזכות למים הוכרה במשפט הבינלאומי כזכות יסוד הנתונה לכל אדם. ממשלת ישראל הכירה אף היא בזכות הבסיסית למים. ב-14 למאי 2003 נתקבלה החלטת ממשלה מספר 246 לקידום אסטרטגיה לפיתוח בר קיימא בישראל, במסגרתה קיבלה ממשלת ישראל את "תוכנית היישום" של ועידת יוהנסבורג, שהתייחסה בין היתר להתחייבות לספק מי שתייה לטובת שמירה על בריאות האדם והסביבה, ואף התוותה דרכי פעולה לממש התחייבות זו.

הזכות הבסיסית למים הוכרה גם בחקיקה ובפסיקה בישראל. אולם, הזכות על פי החוק הישראלי אינה מוחלטת, וחוק המים מאפשר ניתוק צרכן מהמים בשל אי תשלום החשבון, בתנאים שנקבעו בו.

חוק המים, התשי"ט - 1959, קובע בסעיף 1 כי: "מקורות המים הם קניין הציבור, נתונים לשליטת המדינה ומיועדים לצורכי תושביה ופיתוח הארץ". וסעיף 3 לחוק מעגן את הזכות לקבל מים:"כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם בכפוף להוראות חוק זה".  

הפסיקה הישראלית הכירה בזכות למים כזכות בסיסית ויסודית, הנגזרת מהזכות לחיים, מהזכות לכבוד, מהזכות לבריאות ומעקרון השוויון.

במשך השנים היו מספר ניסיונות לעיגון הזכות המוחלטת של כל אדם למים וכן לחקיקת חוק שמונע באופן מוחלט את השימוש בניתוקי מים לתושבים כסנקציה בשל אי תשלום חוב, בין אם לרשות המקומית ובין אם לחברת מקורות. כל הניסיונות הנ"ל כשלו, ובעצם טורפדו ע"י המתנגדים החזקים.

חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א- 2001 , אמור היה לפתור את הבעיה בכך שהוא מאפשר לכל רשות מקומית,  להקים חברה לצורך ניהול משק המים והביוב שבתחומה, ואם לא הוקם תאגיד כזה תוך 3 שנים מתחילת החוק רשאים משרד הפנים והאוצר לחייבה לעשות כן. החוק גם קובע שתקציב המים של הרשויות המקומיות ינוהל בחשבון בנק נפרד (שאין לשעבד או לעקל) כדי להבטיח את התשלומים לחברת "מקורות" בגין אספקת המים.

החוק , שעבר עד היום מספר תיקונים, אוסר כיום על רשות מקומית לנהל בעצמה את המים והביוב ומחייב כל רשות להקים/להצטרף לתאגיד מים וביוב. הבעיה היא שיישום החוק מתנהל באופן איטי, הקמת התאגידים ברוב הישובים הינה תהליך ארוך ומורכב, וגם לאחר הקמתם – כלל לא בטוח שהבעיה תיפתר, במנגנון הקבוע בחוק.

מי אחראי למציאות הקשה, ממנה סובלים התושבים היום? ומה ניתן לעשות?

כאמור, הבעיה תלויה בראש ובראשונה במצב הכלכלי והניהולי של הרשויות המקומיות,  וברשויות הערביות, המצב הזה חמור באופן חריג.

על החברה האזרחית כולה לקרוא להפסקת המדיניות הקשה הזו ומציאת פתרונות לבעיית המים בפרט, לרבות בעיות זיהום המים ובעיות הביוב, ולמצב הרשויות המקומיות בכלל.

הממשלה על כל זרועותיה, מפקירה את התושבים ומשאירה אותם קורבן לסכסוך הכספי בין מקורות לבין הרשויות המקומיות. התושבים אינם צד לסכסוך הזה בין הספקית (מקורות), לבין הצרכן (הרשות המקומית), וגם כשמדובר על תושבים שאינם משלמים את חובותיהם לרשות, הרי יש לנקוט נגדם בהליכים משפטיים ולא לנתק את המים.

על משרד הפנים לפעול מיד לחיוב הרשויות המקומיות שטרם עשו כך, לפתוח חשבון מים נפרד לניהול תקציב המים.

על הכנסת לקיים דיונים דחופים במליאה ובוועדות המקצועיות, לפעול מיד לחקיקת "הזכות למים" ע"י יצירת הסדר מקביל לזה הקיים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי ובחוק הביטוח הלאומי, לפיו כל אדם זכאי לטיפול רפואי ללא קשר לקיום חוב כספי למוסד לביטוח לאומי.

על חברת מקורות , שהינה חברת ממשלתית ומונופול, לפעול לפי כללי הצדק וההגינות הציבוריים ולהפסיק מיד את השימוש בענישה הקולקטיבית ולפעול לגביית חובות הרשויות המקומיות בדרכים המשפטיות המקובלות.

רשמה: עו"ד ג'מילה הרדל - ואכים

מנהלת שותפה- עמותת אזרחים למען הסביבה