דליה טל / "גלובס" 2.1.05

בדברי ימי הסביבה תיזכר 2004 כשנה של הצלחה יחסית, שבה הארגונים הירוקים, והמשרד לאיכות הסביבה, הפכו לגורם שעמדתו נשמעת יותר ויותר בממשלה ובקרב גופי התכנון.
גרמו לכך העלייה העולמית במודעות לענייני הסביבה, שהגיעה באיחור גם אלינו, מספרם ההולך וגדל של אירגונים סביבתיים, שכונתיים, עירוניים וארציים, שהפעילו לחץ על התעשיות ועל מקבלי ההחלטות להתחשב בסביבה.

אך גם אולי ההכרה, שבמדינה קטנה וצפופה לא ניתן יהיה להתקיים ללא שטחים פתוחים, מים נקיים, אוויר סביר וכי פגיעה בצדק הסביבתי כמוהו כפגיעה בצדק החברתי. ב-2004 נשאו חלק מהמאבקים פרי, בכך שהצליחו לשכנע את מקבלי ההחלטות בצדקתם, ובכך שהצליחו לשכנע את גורמי האכיפה להפעיל את סמכותם ביותר תחומים, אם כי פחות ממה שצריך היה.

בספרו "אדום-ירוק, דמוקרטיה, צדק ואיכות סביבה" (הוצאת מרכז השל), כתב פרופ' אבנר דה-שליט, שכאשר אזרחים יבינו שלעיתים הם מבינים בעניין לא פחות מהרשויות, שדעתם לגיטימית ושביכולתם להשפיע, הם יהיו מנוכרים פחות למערכת ויוכלו לתרום מזמנם ומהידע שלהם.

הדברים הטובים שקרו

כלובי הדגים באילת.

המאבק להוצאת כלובי הדגים מהים הנמשך מזה כ-10 שנים, כמעט הוכתר השנה בניצחון שלם, לפי שעה רק כמעט. כלובי הדגים של ערדג ודג סוף הוכנסו לים במסגרת ניסוי של המכון לחקר הימים והאגמים, לגדל דגי דניס ולוורק, שגדלים בים התיכון, דווקא בים סוף. הניסוי אמנם הצליח, אך במקביל החלו האלמוגים למות. על-פי ההשערה המוות נגרם עקב עודף חומרי ההזנה שגרמו לעכירות המים.
אירגוני הסביבה, ובראשם צלול והחברה להגנת הטבע, פתחו במסע שיכנוע להוצאת הכלובים מהים ועיריית אילת הצטרפה. בעלי הכלובים עתרו לכל בתי המשפט האפשריים, כולל ועדת הערר המחוזית, אך כולם, ללא יוצא מן הכלל, פסקו נגד המשך השארת הכלובים בים.
עתה תובא ההחלטה לממשלה. אירגוני הסביבה אופטימיים, מתוך הנחה שהממשלה לא תוכל להחזיר שוב את התמ"א לדיון. השאלה הנשאלת עתה היא, האם יחזרו כלובי הדגים להעסיק אותנו גם בשנת 2005, או שסוף סוף נחזה ביציאתם מהים.

חוק החופים.

חוק הסביבה החופית אף הוא אושר השנה, והוכתר כניצחון סביבתי חשוב. מי שנטלה אותו תחת חסותה היתה השרה לאיכות הסביבה המנוחה, פרופ' יהודית נאות, עוד בתקופה בה היתה חברת כנסת. לאחר מאבקים רבים והתנגדויות מצד ראשי רשויות אושר החוק, שעיקרו הגנה של תחום 300 המטרים מקו החוף נגד בנייה ופיתוח. על-פי החוק כל תוכנית פיתוח תובא בפני ועדה מיוחדת, שיש בה הרכב בולט לאנשי סביבה.

פארק איילון.

הולנ"ע (ועדה לעניינים תכנוניים עקרוניים) אישרה את תוכנית פארק איילון, ללא תוכנית חברת הזרע, שביקשה לבנות בשטח הפארק 10,000 יחידות דיור. הוועדה בחרה לשמור על שטח הפארק לטובת הדורות הבאים.

אולמות אירועים - מפירי חוק.

גם בהחלטת הוועדה המחוזית מרכז שלא לאשר שורה ארוכה של אולמות אירועים במסגרת שימוש חורג בקרקע חקלאית, ניתן לראות כניצחון לסביבה. אולמות אלה הבנויים בלבם של שטחים פתוחים, מהווים עבירה לא רק על חוקי התכנון והבנייה, אלא שרובם מזהמים את הסביבה ופורצים דרכים לא חוקיות. עתה מוטל על הוועדה לגרום לסגירת פעילותם של מבנים אלה.

העמדת מזר וגץ לדין.

הפרקליטות החליטה להעמיד לדין את ראשי איגוד ערים דן לשעבר, עו"ד מיקי מזר, המכהנת כיום בתפקיד יו"ר בזק ואת המנכ"ל גדעון זץ, עקב חלקם בפרשת הזרמת הביוב לים בינואר 2003.
כתב האישום שהוגש על-ידי המשרד לאיכות הסביבה ישמש אולי כאות אזהרה למנהלים אחרים שבמשכורת שהם מקבלים פרושה גם אחריות רבה, ושאם ימעלו בה יאלצו לשלם על כך.

 ירידה באיכות האוויר.

דו"ח אדם טבע ודין שהוגש לנשיא המדינה, משה קצב, מוכיח את מה שחשים כולנו. שאיכות האוויר בארץ הולכת ומתדרדרת. על-פי נתוני האגודה בכל שנה מתים בארץ 1,100 בני אדם אך ורק בשל מחלות הנגרמות מאוויר מזוהם. 

אישור תחנה פחמית באשדוד.

השנה החליטה הממשלה לאשר הקמת תחנה פחמית באשדוד, שמשמעותה המשך זיהום האוויר באמצעות דלקים מחצביים. ההחלטה התקבלה למרות אזהרות חוזרות ונשנות מצד המשרד לאיכות הסביבה, וכל ארגוני הסביבה המתנגדים לתחנה בטענה, שמחקרים עולמיים מוכיחים שפחם הוא אחד המזהמים המסוכנים ביותר לבריאות. 

הזרמת הבוצה לים.

גם השנה לא הצליח המשרד לאיכות הסביבה לגרום להנהלת איגוד ערים דן להוציא את הבוצה מהים ולטהרה ביבשה. הבוצה היא תוצר לוואי של תהליך טיהור השפכים והזרמתה לים גורמת לזיהומו בחיידקים ובמתכות כבדות. הנהלת האיגוד הבטיחה שעד 2006 ימצא פתרון.

שידרוג השפכים.

לפני כחמש שנים החליטה ועדה בינמשרדית בראשות סמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, יוסי ענבר, שיש לשדרג את איכות השפכים המוזרמים לנחלים. משמעות הדבר היא טיהור השפכים לא לרמה שניונית כמקובל כיום, אלא לרמה שלישונית, בתוספת כספית מועטה. מסקנות הוועדה טרם יושמו עד היום. 

פרבור איזורי תעסוקה.

גם השנה נמשכה, אפילו ביתר שאת, תופעת פרבור איזורי התעסוקה. משמעותה התופעה היא לא רק גרימת נזק לאיזורי התעשייה העירוניים שמהארנונה שלהם מתפרנסת רוב האוכלוסייה, אלא גם פגיעה במשאבי קרקע ושטחים פתוחים, והטלת עומס נוסף על תשתיות הכבישים. התופעה אמנם אופיינית למדינות רבות בעולם, אך במדינה צפופה כמו ישראל, שבה השטחים הפתוחים כה נדירים, היא חמורה שבעתיים. 

יהודית נאות.

האירוע המצער מכל, היה מותה ללא עת של השרה לאיכות הסביבה לשעבר, פרופ' יהודית נאות. נאות היתה הראשונה לבקש לידיה את המשרד לאיכות הסביבה, וזאת אחרי שרוב השרים לפניה ראו בו פחיתות כבוד.

מה צריך לעשות?

אירגוני הסביבה מפרסמים בכל שנה שלל דו"חות על מצבו של העולם ועל מצבנו שלנו כשלכולם מסר זהה: אסור להקריב את הסביבה על מזבח הפוליטיקה, ורצון התאגידים והקבלנים לעשות רווח קל על חשבון נכסי הציבור ובריאותו.

לא ליישובים זוללי קרקע.

יש לאסור את המשך המגמה של תפיסת השטחים הפתוחים והשימושים החורגים, להמשיך לעבות את הערים ולמנוע הקמת יישובים חדשים זוללי קרקע. 

לא להזרמת שפכים לסביבה.

למנוע הזרמה לסביבה של שפכים וקולחים לא מטוהרים, להפסיק לגזול את כל המים מהטבע ולאפשר גם לו להמשיך ולהתקיים. 

הקטנת זיהום האוויר.

חייבים להקטין את זיהום האוויר, לא רק למען בריאות התושבים הנוכחיים של כדור הארץ, אלא גם למען מניעת תופעות כמו אפקט החממה, שיגרמו לאסונות לדורות הבאים. 

לא לזיהום הים.

למנוע את זיהום הים, למנוע את הבנייה על החופים, שהם המפלט הכמעט יחיד במדינה חמה. הכל כתוב בדו"חות המוגשים לחברי הכנסת ולשרי הממשלה. כל מה שצריך הוא להתחיל לבצע.