רפורמת הולילנד נועדה לחזק את החזקים – יזמי הנדל"ן ומשרדי הממשלה, ולהחליש את  השפעת החברה האזרחית והציבור הישראלי על מערכת התכנון, אשר מנעו לא פעם מפרויקטים אנטי-חברתיים ואנטי-סביבתיים מלצאת אל הפועל. ההיגיון המנחה את יוזמי הרפורמה הוא שלצורך קיצור הליכי הבניה יש לפרק חלק גדול ממנגנוני האיזון והבקרה במערכת התכנון. הדבר יוביל לפגיעה קשה בעקרונות דמוקרטיים והעדפה ברורה של "המחוברים" ו-"המקושרים" על-פני הציבור הישראלי בכללותו.

ובמה דברים אמורים?

לרפורמה אין סעיף מטרות

לא יתכן כי במאה ה-21 ממשלת ישראל תקדם רפורמה ענקית ללא אמירה ברורה לגבי מטרותיה. מתוך קריאה של החוק ניתן לזהות בקלות כי החוק המוצע מקדם ריכוז של קבלת ההחלטות בידי הממשלה מצד אחד וביזור והפרטה של סמכויות תכנון חשובות מצד שני. אנו דורשים להוסיף לחוק סעיף מטרות, שיהפוך את החוק לכלי לקידום ערכי הדמוקרטיה, ביניהם: צמצום פערים חברתיים, שקיפות בהליכי קבלת החלטות ובמידע תכנוני, שיתוף הציבור בהליכי התכנון, הבטחת דיור בהישג יד לכל שכבות האוכלוסייה, שוויון הזדמנויות, שמירה על ערכי טבע, נוף, מורשת וחקלאות ומחויבות לפיתוח בר-קיימא.

הרפורמה מפירה את האיזון בין השלטון המקומי למרכזי ובכך יוצרת סכנה לשחיתות

כיום המועצה הארצית לתכנון ובניה מורכבת מכ-1/3 נציגי ממשלה, 1/3 נציגי רשויות מקומיות  ו-1/3 נציגי חברה אזרחית. הרפורמה מפרה את האיזון ודוחקת מהמועצה נציגים של רשויות מקומיות ונציגי ציבור ובו בזמן מגדילה משמעותית את נציגות הממשלה במועצה. אנו דורשים להבטיח תמהיל מאוזן בהרכב הוועדות המחוזיות והארציות על מנת להבטיח שייוצגו כלל האינטרסים הציבוריים.

הרפורמה מצמצמת את מעורבותו של הציבור בהליכי התכנון

הרפורמה אינה מתייחסת לנושא שיתוף הציבור. כמו החוק הנוכחי, היא משאירה את מעמדו של הציבור בגדר "מתנגד" בלבד. אנו דורשים כי הרפורמה תקדם נושא זה ותגביר משמעותית את יכולת הציבור להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות.

בנוסף, הרפורמה דורשת מיומנות מקצועית גבוהה בהגשת התנגדות ובכך פוגעת ביכולתו של הציבור הרחב להתנגד לתוכניות, ושוללת את זכות הערר בשורה ארוכה של תכניות. אנו דורשים להקל על הציבור להגיש התנגדויות לתוכניות המשפיעות עליו ולאפשר זכות ערר רחבה.

הרפורמה פותחת את הדלת להפרטה

הרפורמה מבקשת להפריט חלק מעבודת ועדות התכנון. לנגד עיניה לא נמצאים צורכי הציבור או איכות התכנון אלא היעילות בלבד. מעצם טבעם, גופים פרטיים פועלים למטרות רווח, וזאת בניגוד לרשויות ציבור שנדרשות לראייה רחבה יותר. דוגמא להפרטה היא שכירת יועצים שאינם עובדי מדינה לוועדות התכנון, דבר שעלול להביא את היועצים למצב של ניגוד עניינים.

בנוסף, סמכויות חשובות הנמצאות כיום בידי רשויות הרישוי, יעברו למכוני בקרה פרטיים, על אף שמדובר בעניינים שאינם טכניים כלל ועיקר, אלא עניינים הדורשים שיקול דעת של רשות ציבורית (כגון היתר לכריתה או העתקה של עצים ותיקים, שינוי בהיתר לממ"ד). על כן אנו דורשים לעצור את מגמת ההפרטה.

הרפורמה פוגעת במנגנוני הבקרה

הרפורמה בחוק התכנון והבניה מציעה ליצור ועדות אוטונומיות אשר אין עליהן שום בקרה של דרג גבוה יותר. משמעות הדבר שועדה אחת לא תדע מה הוועדה השניה עושה וייווצר כאוס תכנוני. עד היום הייתה רק ועדה אחת במתכונת כזאת – הוועדה לתשתיות לאומית (ות"ל) – אשר נוהגת לככב בדוחותיו של מבקר המדינה בדיוק מסיבות אלה. בנוסף, כאשר כל הסמכויות עוברות לוועדה אחת בלבד, על-פי העיקרון הגורף של הרפורמה - "תכנית אחת בוועדה אחת", אנו פותחים פתח לקשרי הון-שלטון. על כן אנו דורשים לשמור על מנגנוני הבקרה של הליכי התכנון ולסגור את דלת השלטון להון, במיוחד כאשר מדובר בהפשרת קרקע חקלאית, שם הפיתוי גדול במיוחד, ונדרשת בקרה קפדנית יותר.

הרפורמה מתעלמת מאינטרסים וצרכים חברתיים

הרפורמה מקדמת תכניות הפוגעות בציבור הרחב על פני מענה לצרכים של אוכלוסיות בדיור בהישג יד, מוסדות רווחה, תחבורה ציבורית, שילוב אנשים עם מוגבלות ועוד. זאת אף על פי שלתכניות אלה השלכות חברתיות מרחיקות לכת. הרפורמה אינה דורשת תסקיר קהילתי-חברתי, אינה מחייבת את רשויות התכנון להתייעץ עם יועץ חברתי, אינה מאפשרת לנציג חברתי להיות חלק מועדות התכנון ואינה מתייחסת כלל לדיור בר השגה או לתמהיל דיור נדרש. אנו דורשים להכניס את האינטרס החברתי לרפורמה.

הרפורמה פוגעת בסביבה ובבריאות

הרפורמה מבטלת את המנגנונים המגנים על שטחים פתוחים ולא מציעה מנגנונים חלופיים. במסגרת זו מבטלת הרפורמה, בין היתר, את הוועדה לשמירת קרקע חקלאית ושטחים פתוחים ומבטלת את תכניות המתאר המחוזיות המעניקות הגנה לשטחים הפתוחים. אנו דורשים כי יוכנסו מנגנונים לשמירה על השטחים הפתוחים אשר יצרו העדפה מובנית לפיתוח בתחומי הערים והשטחים המיועדים כבר לפיתוח, יוספו תסקירי השפעה על הבריאות ותסקירי השפעה על הסביבה יעמדו בסטנדרטיים בינלאומיים.

לרפורמה אין תקציב

למרות שהרפורמה מציעה שינויים משמעותיים הדורשים תקציבים גדולים היא אינה מתייחסת כלל לנושא התקציבי. אנו דורשים לתקצב את עלויות הרפורמה, לרבות הדרישה מהרשויות המקומיות להכין תוכניות. כמו כן יש לתקצב הן את הכשרת נבחרי הציבור ונציגים מקרב הציבור בוועדות, והן את שכירת בעלי המקצוע.

יחד נוכל להוביל לשינוי

לא לרפורמת הולילנד

כן להכנסת האינטרס הציבורי לרפורמה בתכנון ובבניה

https://www.facebook.com/responsible.planning?sk=wall

http://tichnun4all.com/wordpress/